אמנות מודרנית

אימפרסיוניזם, פוסט־אימפרסיוניזם ואסכולת פריז: אוסף סיימון ומרי יגלום (שאילה ארוכת טווח)

—

תצוגה זו כוללת את האמנים המרכזיים בזרמי האימפרסיוניזם והפוסט־אימפרסיוניזם בצרפת, החל במחצית השנייה של המאה ה־19, ואת ״אסכולת פריז היהודית“ — אמנים מהגרים שפעלו בפריז בראשית המאה ה־20, רבים מהם יהודים.

ראשיתו של אוסף סיימון ומרי יגלום בשני ציורים של אלפרד סיסלי, מציירי הנוף האימפרסיוניסטים שנהגו לצייר ישירות מהטבע. ציורי נוף נוספים — עצי תפוח בפריחה (1900) של קלוד מונה; אבוויל, רחוב וכנסיית סן וולפרן (1894) של אז׳ן בודן; וטחנת הרוח קנוקה (1894) של קאמי פיסארו — מחזקים את המגמה הזו באוסף.

רבים מן האמנים שיצירותיהם מוצגות בגלריה פעלו בפריז הליברלית של ראשית המאה ה־20. האמנים המהגרים שהתקבצו בעיר ויצרו בה, איש־איש בסגנונו, נודעו בכינוי ״אסכולת פריז“. אלה כללו מספר רב של אמנים חשובים ממוצא יהודי, בהם אמדאו מודיליאני, מואיז קיסלינג, וחיים סוטין, המיוצגים בתצוגה זו.

אוסף יגלום אינו מוצג כיחידה אוטונומית. העבודות בו מוצגות לצד עבודות אחרות מאוסף המוזיאון, כחלק ממכלול היצירות של התקופה ומתולדות הציור המודרני. לצד עבודות ניאו־אימפרסיוניסטיות, מוצגות בגלריה עבודות פרי מכחולם של מקס ליברמןולסר אורי — ציירים גרמנים מתקופת מעבר־המאה, שעבודתם שילבה בין חידושי האימפרסיוניזם לבין הציור האקדמי המסורתי.

אמן חשוב נוסף המיוצג בהרחבה בגלריה זו הוא מארק שאגאל, שהיה לידיד קרוב למוזיאון תל אביב עוד בראשית ימי המוזיאון, ואף תרם למוזיאון את היצירה יהודי עם ספר תורה (1925), הרשומה כיצירה הראשונה באוסף המוזיאון.

אימפרסיוניזם, פוסט־אימפרסיוניזם והמחצית הראשונה של המאה ה־20: אוסף משה ושרה מאייר (שאילה ארוכת טווח)

העבודות בתצוגה זו נפרשות על פני מאה שנה, מ־1866 עד 1968, ומשתייכות בעיקרן לארבע קבוצות מרכזיות של ראשית המודרניזם: אימפרסיוניזם ופוסט־אימפרסיוניזם בסוף המאה ה־19 בצרפת; פיקאסו והקוביזם; פוביזם ואקספרסיוניזם; ואסכולת פריז.

האוסף כולל את גוף העבודות המשמעותי ביותר של פבלו פיקאסו באוספי המוזיאון, ובו אישה בתחתונית אדומה (1921), פרידת הדיג (1902) מ”התקופה הכחולה“ ,אם וילד על שפת הים (1901), ומוסקטר עם מקטרת (1968); עבודות מרכזיות של פייר־אוגוסט רנואר, בהן אישה אלג׳ירית (1882) והמתרחצת (1894); בריכת חבצלות המים (1919) של קלוד מונה; עבודה ייחודית של ז׳אן מירו, בתחתית הקונכייה (1948); וכן עבודות חשובות נוספות של גדולי המודרניזם, כגון הרועה (1889) של וינסנט ואן גוך; סיפורים ברבריים (1892) של פול גוגן; אישה בלונדינית (1919) של אלכסיי פון יבלנסקי; בתים לצד הדרך II (1881) של פול סזאן; סצינת הבלט (1887-1890) של אדגר דגה; ואישה עם סייפנים (1922) של אנרי מאטיס.

אמנות המאה ה־20
האוספים המרכזיים בתצוגה: אוסף מיזנה־בלומנטל, אוסף אריך גריץ, אלכסנדר ארכיפנקו, אוסף פגי גוגנהיים, אוסף סוזן ורולנד רוזנברג

התערוכה כוללת תצוגה מקיפה של זרמים ואמנים מרכזיים באירופה של המאה ה־20 ובארצות־הברית שלאחר מלחמת העולם השנייה.
אוסף מיזנה־בלומנטל מציע תצוגה מקיפה של עבודות מהמחצית הראשונה של המאה ה־20, בהן הציור של גוסטב קלימט, דיוקן פרידריקה מריה בר (1916), שהוצג במוזיאון לאמנות מודרנית, ניו־יורק, בטרם הגיעה למוזיאון תל אביב לאמנות; ילדה על כיסא [מאיה] (1939) של פבלו פיקאסו, שצויר בראשית מלחמת העולם השנייה; עבודתו של ז׳ורז׳ בראק, טבע דומם עם מקטרת (1911); וניגודי צורות של פרנאן לז׳ה (1913) מתוך סדרה מוקדמת של האמן הנושאת שם זה. בנוסף לייצוג מרשים של עבודות קוביסטיות, כולל האוסף גם אמני פוביזם בולטים, כגון מוריס דה ולאמנק וקיס ואן דונגן; יצירות של אמני ”הפרש הכחול“, בהם אלכסיי פון יבלנסקי וואסילי קנדינסקי; ושל אמני הזרם הסוריאליסטי סלוודור דאלי, מקס ארנסט ורנה מגריט. האוסף מוצג דרך קבע מ־1993, בגלריה הנושאת את שמו. באביב 2018 נתרמו למוזיאון תל אביב לאמנות שישים עבודות מתוכו.

אוסף מיזנה־בלומנטל מוצג לצד עבודות נוספות מאוסף מוזיאון תל אביב, הכוללות שני אוספים ייחודיים: גוף עבודות מוקדמות של אמן האוונגרד הרוסי אלכסנדר ארכיפנקו מן השנים 1921־1908, וקבוצת יצירות שתרמה האספנית פגי גוגנהיים למוזיאון בראשית שנות ה־50 של המאה ה־20 — 36 עבודות, המהוות את התרומה הגדולה ביותר שהעניק אוסף זה מחוץ לגבולות ארצות־הברית. תרומתה של גוגנהיים כוללת, בין היתר, עבודות של מארק רותקו וג׳קסון פולוק.