מבחר הסרטים מציע הצצה לתור הזהב של הקולנוע האמריקאי. בתקופה זו נוצרה תנועה הקולנועית פורצת דרך, המכונה "הוליווד החדשה", שבמרכזה דור צעיר ונועז של יוצרים ששינו את פני התעשייה. השפה הקולנועית החדשה שהציעו, שהושפעה בין היתר מן הקולנוע האירופי, ערערה על ערכים, מוסכמות ודימויים אמריקאיים מוכרים. סרטים אלה משקפים תקופה ייחודית בתולדות התרבות האמריקאית, שבה הקולנוע שימש לא רק כבידור אלא גם כזירה לבחינה עצמית ביקורתית המאפשרת לדמיין אפשרויות חיים אחרות.

הצפייה בסרטים מרחיבה את המבט על יצירתו של וסלמן ומאירה את הרגע ההיסטורי והתרבותי שמתוכו צמחה. מול הצבעוניות, הפיתוי והישירות של הדימויים בעבודותיו, הסרטים חושפים את המתחים, התשוקות והסתירות שפעלו מתחת לפני השטח. יחד, התערוכה והקולנוע מציעים נקודות מבט מקבילות על תרבות בתהליך של שינוי – ועל הדימויים שבאמצעותם אמריקה ראתה, דמיינה והגדירה את עצמה.

חלק מהקרנות הסרטים ילוו בהקדמות מאת האוצרות והאוצרים במוזיאון ומרצים נוספים.

ארצות הברית, 1969 | בימוי: דניס הופר | משחק: דניס הופר, פיטר פונדה, ג'ק ניקולסון | 95 דקות, אנגלית, כתוביות בעברית

אחרי עסקת קוקאין רווחית, שני היפים – קפטן אמריקה (פיטר פונדה) ובילי (דניס הופר) – יוצאים על אופנועי הארלי־דייווידסון למסע חוצה אמריקה, בחיפוש אחר חופש, משמעות ואולי גם אחר אמריקה עצמה. אלא שככל שהם מתקדמים, הארץ שהם מבקשים למצוא הולכת ונעלמת בין הנופים, האלימות והניכור שהם פוגשים. לאורך הדרך הם פוגשים דמויות המייצגות את פניה השונות של החברה האמריקאית, ובהן עורך הדין ג'ורג' הנסן, בגילומו הבלתי נשכח של ג'ק ניקולסון הצעיר. בסרט הביכורים של הופר כבמאי, הופך המסע להצהרה קולנועית של דור שלם המבקש למרוד במוסכמות החברתיות והפוליטיות ולחפש צורות חיים אחרות.

הסרט, שהפך מאז לקלאסיקה של סרטי הדרך האמריקאים, הוא חגיגה קולנועית המשלבת פסקול איקוני משירי התקופה, צילום רחב יריעה של לאסלו קובאץ', נופים אמריקאיים ומסע פסיכדלי ששיאו בסצינה המתארת טריפ אל־אס־די. זוהי יצירה על החיפוש אחר חופש, על אמריקה המשתנה, ובעיקר על המחיר הכבד של הניסיון לחיות מחוץ לנורמה.

ארצות הברית, 1970 | בימוי: דייוויד מייזלס, אלברט מייזלס ושרלוט זוורין | 91 דקות, אנגלית, כתוביות בעברית

הסרט התיעודי Gimme Shelter (תן לי מחסה), בבימוים של האחים דייוויד ואלברט מייזלס ושרלוט זוורין, שכונה לא פעם "סרט הרוק הגדול ביותר שנעשה אי פעם", מלווה את ה"רולינג סטונס" בשבועות האחרונים של סיבוב ההופעות האמריקאי שלהם ב־1969, שהגיע לשיאו במופע חינמי באלטמונט ספידוויי שבקליפורניה – אירוע שהסתיים באסון והפך לאחד הרגעים המכוננים בתולדות תרבות הרוק. מול קהל של כ־300 אלף איש הובילו ה"רולינג סטונס" מופע שבו השתתפו גם טינה טרנר, "ג'פרסון איירפליין" ו"קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג" ורבים נוספים. באופן מעורר מחלוקת, הופקדו האבטחה והשמירה על הסדר בידי חברי כנופיית האופנוענים Hells Angels. הללו פעלו באלימות מול הקהל, שהגיעה לשיאה הטרגי כאשר אחד מהמאבטחים דקר למוות את מרדית' האנטר, צעיר שחור שעמד בקרבת הבמה ונשא אקדח. מה שהחל כחגיגה של אהבה, שלום ומוזיקה הסתיים במהומה קטלנית, והפך בעיני רבים לסמל של קץ האופטימיות והתמימות של שנות ה־60.

ארצות הברית, 1971 | בימוי: פיטר בוגדנוביץ' | משחק: טימותי בוטומס, ג’ף ברידג’ס, סיביל שפרד | 118 דקות, אנגלית, כתוביות בעברית

סוני ודוויין, שני חברים קרובים בשנתם האחרונה ללימודי בית הספר התיכון, חיים בעיירה גוועת בטקסס של ראשית שנות ה־50. דוויין הפופולרי (ג'ף ברידג'ס) יוצא עם ג'ייסי, בת העשירים היפהפייה (סיביל שפרד, בתפקידה הקולנועי הראשון), בעוד סוני הרגיש מנהל רומן עם אשת המאמן. ככל שמתקרב סיום הלימודים, כל אחד מהם מנסה להבין אם יצליח להיחלץ מן העיירה הדועכת ולבנות לעצמו חיים במקום אחר. סיפור ההתבגרות הקולנועי שמגולל פיטר בוגדנוביץ', המבוסס על רומן מאת לארי מק'מרטרי (שהיה שותף גם לכתיבת התסריט), הוא דיוקן אנושי נוגע ללב של החיים בעיירה אמריקאית קטנה ושל הפשרות והאכזבות המלוות את המעבר מנעורים לבגרות.

בניגוד לרבים מבני דורו, שהושפעו מן החידושים של "הגל החדש" הצרפתי, הפנה בוגדנוביץ' את מבטו אל הקולנוע ההוליוודי הקלאסי. באמצעות צילום מרהיב בשחור־לבן (של רוברט סורטיס) ומבנה עלילתי מסורתי, הוא יוצר סרט שנראה כאילו נולד בעידן אחר. אך דווקא מתוך שפה זו עולה תמונה מפוכחת: במקום להתרפק על העבר, הסרט מתמקד בייאוש של קהילה ההולכת וגוועת – תהליך המתגלם באופן סמלי בסגירתו של בית הקולנוע היחיד בעיירה.

ארצות הברית, 1974 | בימוי: מרטין סקורסזה | משחק: אלן בורסטין, אלפרד לותר ה-3, קריס קריסטופרסון, דיאן לאד, הארווי קייטל, ג'ודי פוסטר | 112 דקות, אנגלית, כתוביות בעברית

ביצירה ייחודית זו של מרטין סקורסזה יוצאת האלמנה הצעירה אליס (אלן בורסטין) עם בנה טומי (אלפרד לותר השלישי) למסע בדרום־מערב ארצות הברית, בדרכה לקליפורניה, בשאיפה להגשים את חלומה להיות זמרת. לאורך הדרך היא לומדת לעצב את חייה על פי תנאיה שלה, גם כאשר רומן עם חוואי מחוספס (קריס קריסטופרסון) מעמיד את עצמאותה במבחן. בורסטין הייתה מעורבת באופן פעיל בפיתוח הסרט ואף זכתה בפרס האוסקר על משחק כובש ורב ניואנסים. לצדה בולטים בתפקידי המשנה דיאן לאד, הארווי קייטל וג'ודי פוסטר הצעירה.

הקרנה מיוחדת של שני פרקים מהעונה הראשונה של הסדרה: Babylon ו־The Hobo Code
הקדמה: שחר מולכו, אוצרת התערוכה "טום וסלמן: בגדול" ואוצרת לאמנות עכשווית

ארצות הברית, 2007 | יוצר: מאתיו ויינר | משחק: ג'ון האם, אליזבת מוס, וינסנט קרטיזר, כריסטינה הנדריקס | אנגלית, כתוביות בעברית

סדרת המופת מד מן של מאתיו ויינר חוזרת אל עולם הפרסום של שדרות מדיסון בראשית שנות ה־60 של המאה שעברה – רגע שבו תרבות הצריכה האמריקאית, הטלוויזיה והפרסום עצבו מחדש את החברה ואת האופן שבו היא מדמיינת אושר, הצלחה, נשיות ותשוקה. במרכז הסדרה ניצב דון דרייפר (בגילומו הבלתי נשכח של ג'ון האם), מנהל הקריאייטיב הכריזמטי של משרד הפרסום סטרלינג קופר, ולצידו פגי אולסון (אליזבת מוס), מזכירה צעירה המתחילה לפלס את דרכה בעולם מקצועי הנשלט כמעט לחלוטין בידי גברים.

שני הפרקים שיוקרנו במוזיאון עוקבים אחר קמפיין הפרסום למותג השפתונים "בל ז'ולי". אלה הם רגעי מפתח בהתפתחותה המקצועית של פגי. תובנה יצירתית שלה מובילה להזדמנות הראשונה שלה כקופירייטרית, ומסמנת את תחילתו של מסלול מקצועי יוצא דופן. השפתון מוצג כאמצעי המאפשר לאישה לבטא את ייחודה ובה בעת "לסמן" את הגבר שלה – וכך כחלק ממערכת שלמה של תשוקה, זהות ותפקידים מגדריים.

לפני ואחרי ההקרנה ניתן יהיה לבקר בתערוכה טום וסלמן: בגדול. התערוכה תפתח אך ורק למשתתפי הארוע כך שלמבקרים יתאפשר סיור אינטימי בתערוכת הדגל של המוזיאון.

*ההקרנה תתקיים בחלל אלטרנטיבי במוזיאון. הישיבה על מחצלות, פופים וכסאות ניידים.

ארצות הברית, 1967 | בימוי: מייק ניקולס | משחק: דסטין הופמן, אן בנקרופט, קתרין רוס | 106 דקות, אנגלית, כתוביות בעברית

בסאטירה המבריקה של מייק ניקולס, הבוגר, מגלם דסטין הופמן את בנג'מין בראדוק – בוגר אוניברסיטה צעיר וחסר כיוון, הנקלע למערכת יחסים סבוכה עם גברת רובינסון (אן בנקרופט), אשת שותפו של אביו למשרד עורכי הדין, ובהמשך גם עם בתה איליין (קתרין רוס), שבה הוא מתאהב. הסרט זכה להצלחה עצומה בקרב הקהל והמבקרים כאחד, והוכיח להוליווד שכוכב קולנוע אינו חייב להיראות כמו הגיבור הרומנטי הקלאסי.

בהשפעת מגמות קולנועיות של אותה עת, ובראשן "הגל החדש" הצרפתי, ובשילוב פסקול בלתי נשכח של שירי סיימון וגרפונקל, הצליח ניקולס ללכוד את חוסר הוודאות, הניכור והספקות שאפיינה את הדור הצעיר בשנות ה־60. על רקע המעורבות של ארצות הברית במלחמת וייטנאם הפך הבוגר לאחד הסרטים המזוהים ביותר עם רוח התקופה – יצירה המבטאת בחריפות את השבר הבין־דורי ואת תחושת הזרות של צעירים מול העולם שהוריהם עיצבו.

ארצות הברית / בריטניה, 1975 | בימוי: ג'ים שרמן | משחק: טים קארי, סוזן סרנדון, בארי בוסטוויק, ריצ'רד אובריאן | 98 דקות, אנגלית, כתוביות בעברית

כשמכוניתם של בראד וג'נט (בארי בוסטוויק וסוזן סרנדון), זוג צעיר ושמרני, נתקעת בלילה סוער הם מחפשים מקלט בטירה מבודדת. שם הם פוגשים את ד"ר פרנק־נ־פורטר (טים קארי), מדען אקסצנטרי מכוכב אחר, החושף בפניהם את יצירתו החדשה – רוקי, גבר מושלם שיצר במעבדתו – וסוחף אותם אל תוך לילה פרוע של תשוקה, מוזיקה, מדע בדיוני וחציית גבולות.

סרטו של ג'ים שרמן, המבוסס על מחזמר מאת ריצ'רד אובריאן, מערבב בחופשיות בין סרטי אימה ומדע בדיוני, רוקנרול, קאמפ ותרבות פופולרית. הסרט, שחגג זה עתה חמישים שנה לצאתו, הפך עם השנים לאחת מתופעות הקאלט הגדולות בתולדות הקולנוע. גם היום הוא מציע חגיגה פרועה של מיניות, תשוקה וחופש, המערערת בהומור על תפיסות מקובלות של גבריות ונשיות ועל מוסכמות של מין ומגדר.

ארצות הברית, 1974 | בימוי:פרנסיס פורד קופולה | משחק: ג'ין הקמן, ג'ון קזאלה, פרדריק פורסט, אלן גארפילד, סינדי ויליאמס, הריסון פורד | 113 דקות, אנגלית, כתוביות בעברית

יצירתו הנבואית של פרנסיס פורד קופולה, השיחה, היא מותחן פרנויה מהפנט שנוצר בשיאה של פרשת ווטרגייט. ג'ין הקמן מגלם את הארי קול, מומחה להאזנות סתר מתבודד הנשכר להקליט שיחה בין בני זוג צעירים בסן פרנסיסקו, ומתחיל לחשוד כי חייהם נתונים בסכנה. הוא נשאב עמוק יותר ויותר אל תוך הפרשה, ומגלה שגם הוא עצמו נתון למעקב וכי הפרטיות שלו מתפוררת. באמצעות עריכה ועיצוב סאונד יוצאי דופן, כמו גם המשחק המדויק של הקמן ואנסמבל שחקנים מרשים, יצר קופולה מותחן פסיכולוגי עוצמתי שהרלוונטיות שלו נותרה בעינה גם כיום.

ארצות הברית, 1967 | בימוי: ארתור פן | משחק: וורן ביטי, פיי דאנאוויי, ג'ין הקמן | 111 דקות, אנגלית, כתוביות בעברית

סרטו פורץ הדרך של ארתור פן, בהפקת וורן ביטי ובכיכובו, נחשב לאחת מאבני הדרך של "הוליווד החדשה". הסרט, שיועד בתחילה לבימויו של פרנסואה טריפו, מבוסס על סיפורם האמיתי של בוני פארקר וקלייד בארו, זוג נאהבים שודדים מתקופת השפל הגדול בארצות הברית.

אולפני האחים וורנר, שמימנו את ההפקה, לא צפו לה הצלחה, אך הסרט זכה להצלחה מסחררת: הוא זכה לשבחי הביקורת, היה מועמד לעשרה פרסי אוסקר וקיבל שניים. באמריקה של סוף שנות ה־60, על רקע מלחמת וייטנאם, המאבקים למען זכויות האזרח ועליית תרבות הנגד, דיבר הסרט אל דור צעיר שחיפש קולנוע חדש, נועז ובלתי מתפשר. בוני וקלייד הפכו על המסך לסמלים של מרד וחירות המזוהים עם רוח התקופה שבה נוצר הסרט.

ארצות הברית, 1969 | בימוי: הסקל וקסלר | משחק: רוברט פורסטר, ורנה בלום, פיטר בונרז | 111 דקות, אנגלית, כתוביות בעברית

הסרט, שאותו ביים וצילם הצלם עטור הפרסים הסקל וקסלר (מי מפחד מווירג'יניה וולף?, 1966; נועד לתהילה, 1976), עוקב אחר ג'ון קסליס (רוברט פורסטר), צלם חדשות טלוויזיה ציני ומנוכר, המגלה כי הרשת שבה הוא עובד מעבירה בחשאי את צילומיו ל־FBI לשם מעקב אחר חשודים. לאחר שהוא מוחה על כך, הוא מפוטר ונסחף אל תוך מערבולת של אלימות, פחד ותסיסה פוליטית במהלך הוועידה הדמוקרטית בשיקגו ב־1968.

וקסלר משלב בין סצנות מבוימות לבין תיעוד של האירועים האלימים שהתרחשו בפועל ברחובות שיקגו, על רקע המחאות נגד מלחמת וייטנאם ומתחים בין־גזעיים גואים. כך הוא מציב את הדמויות הבדיוניות בלב המציאות הסוערת של אמריקה בסוף שנות ה־60. המפגש בין העלילה הבדיונית לבין התיעוד הישיר מטשטש את הגבולות בין קולנוע תיעודי לעלילתי, והופך את מדיום קול למסמך קולנועי המציע מעין קפסולת זמן של אחת התקופות הסוערות בתולדות ארצות הברית.